כ – 30,000 דונם אדמות נרכשו על ידי ארבעת האגודות ממזרח אירופה שהן העיר חדרה של היום.
את סיפור הרכישת האדמות ועל המתיישבים הראשונים בעיר, על הקשיים וההצלחות, על סיפורים ותמונות – ביקור במוזאון "החאן" בעיר חדרה.

זהו, נגמרו הקייטנות, הילדים חופרים שקע ענקי בספה מול הטלוויזיה והפלאפונים עובדים שעות נוספות על סירטונים (שאני אמנע מלהגיד את דעתי עליהם) של גיימרים ויוטיוברים שעושים תחרויות אומץ שונות (#%$@), מפתים את הילדים לעשות אותן גם (מי עוד לא קנתה ראמן חריף, שתרים את היד – בקרוב אצליכן).

הודעתי שמחר עושים משהו אחר, שאני מעירה אותם מוקדם (10:00 בכל זאת חופש).
כמובן שהיו קולות "אבל אימא, נו את עם השטויות שלך" – "עזבי אותנו באימ'שלך" – ועוד צלילי מרמור על השעה "המוקדמת" שאני מתכוונת להעיר אותם.

בעיקבות סיור בלוגרים של משרד התיירות, נודע על "מסלול האקליפטוס" החדש בעיר חדרה.
בירור מהיר מול המשרדים של המקום, התברר לי שהסיור לגילאיי 6 – 99 (וכן יש מזגן), הסיור מותאם וחוויתי לילדים, מלווה במשחק שאלות מרתק עם טאבלט ברחבי המוזאון, הילדים מסיירים ועונים על שאלות מכוונות.
כל הנתונים + המחיר הסביר (25 ש"ח למבוגר ו18 ש"ח לילד – יש קומבינציות להוריד את המחיר – משפחות, קבוצות וכד'), הערתי אותם ויצאנו לדרך.

טיול בקטנה - מוזאון "החאן" - חדרה

במסלול האקליפטוס מוזאון החאן נמצא במספר 15 וכמעט אחרון.
אני ממליצה להתחיל דווקא בחאן.
זהו המקום הראשון שאליו הגיעו המתיישבים וממנו יצאו "לכבוש" את העיר חדרה. היציאה מהבסיס וידע שנותן המקום, מלווה אחר כך את כל המסלול.

את פנינו קיבל בכניסה עידן, וליווה אותנו לבניין החאן.
שם קיבלנו ממנו הסבר על החזון, המבנה, התיישבים ועל המשחק שאנחנו הולכים לשחק.

צפינו בסירטון קצר, המספר על ראשית ההתישבות והילדים קיבלו טאבלט עם משחק אינטראקטיבי, מלא בשאלות וחידונים שמובילים מחדר לחדר ותוך כדי, מלמדים בדרך חוויתית את סיפור המקום והקמתה של העיר חדרה.

כדי לענות על השאלות, הילדים צריכים להסתכל מסביב על התכנים במוזאון, ולחפש את התשובה הנכונה.
לפעמים צריך לצלם את התשובה, לפעמים התשובה נמצאת על המסך, והילדים צריכים לבחור את התשובה המתאימה.
מענה נכון מעניק נקודה ירוקה, ובסיום מענה על הכל השאלות בחדר, ניתן חלק ממפה.
איסוף כל חלקי המפה, יתן את מיקומו של האוצר בסוף המשחק.

במתחם יש 5 חדרים שמחולקים לפי נושאים:

החדר הראשון מספר על החזון, על השותפים למסע, מי קנה את האדמה, מה היה ומי היה כאן וממי נקנתה האדמה, מי היו המשפחות הראשונות, ולמה שימש המבנה.

החדר השני מספר על התלאות והדרך הקשה.
למרות התלאות המוות שליווה את המתיישבים, הם לא וותרו ובאומץ רב, תוך הקרבה והמון תיקווה הם המשיכו להאמין בחלום.
החדר מספר על הקמת הועד הראשון, על ההחלטות המשותפות ועל הקמת העיר.

בשלב הזה כבר הייתי מופתעת.
הטלפונים (כן אלה שהזכרתי בהתחלה), נשארו עמוק בתוך התיק (ובאמת לא אני זאת שביקשה להכניס זה היה לגמרי מיוזמתם).
הם לגמרי לא היו צריכים אותי במשחק, ולמעשה אני אפילו הפרעתי, הם פתרו את השאלות ביחד תוך חקר, סקרנות, התלהבות והמון עניין.

החדר השלישי, סיפר על דרכי המחייה בעיר החדשה.
לוח המודעות של העיר, עם הדרך לחסל יתושים ועכברים ועוד הודעות על החיים (והמוות).
הצלמניה – כן פעם זה היה מיוחד לצלם אנשים, ולא היו טלפונים עם מצלמות.
הדואר המרכזי, חנות המכולת והתלושים.
הסנדלרייה, כן זה הצחיק אותם שלא קונים נעלים חדשות אלה מתקנים.

החדר הרביעי מראה את החיים אחרי החאן.
הבתים הראשונים בעיר עם הסמוברים, מטהרי המים מחרס, תנורי הגז, ובתוך הצניעות חוסר התרברבות (החלטת הועד) רקומת המפות הלבנות, החולצות המיוחדות, והמרצפות הצבועות ביד.

החדר החמישי והאחרון מראה את המאמץ היומיומי של החקלאים הצעירים.
את הפרדסים הראשונים ששתלו בארץ בכלל ועיר בפרט.
את החתונות והילדים שנולדו למרות הקשיים.
את האוהלים ואת הפחונים, וגם את הבתים הראשונים, המפוארים.
וכן אפילו קבוצת כדורגל הייתה להם שם.

היינו במקום בסך הכל כ – 3 שעות.
כן לקחנו את הזמן, הסתכלנו על כל התצוגות בעניין רב, למדנו להכיר את שמות התושבים הראשונים, את חלקם אפילו הילדים הכירו לפני.
ניסינו לדמיין איך זה להגיע מבתים מפוארים וחיים מאוד שונים ולהגיע לחום ולחוסר תנאים בסיסים של תחילת החיים בארץ.
אפילו פעם אחת בסיור, הם לא הזכירו את הטלפונים (חוץ ממני שצילמה), הם היו בביטחה בתוך התיק שלי.