טיול בקטנה – פארק נחל חדרה

ממש מתחת לארובות תחנת הכח – אורות רבין, ולמעשה בזכות הקמת התחנה, נמצא פארק נחל חדרה.
עד שנת 1982, שנת הקמת התחנה, היה נחל זה מן הנחלים המזוהמים בארץ, כל השפכים של חדרה זרמו בו.
עם הקמת התחנה, הוחלט להחזיר את מיי הקירור של התחנה – מי הים הנשאבים לצורך קירור יחידת הייצור – לנחל.
בנוסף, נבנה סכר, האוסף ומונע מן השפכים של חדרה להגיע אל הנחל.
שיקום הנחל, כולל הנחת צינור בקוטר של 2 מטרים, המזרים מים חמים, מן התחנה אל הנחל. קצב השאיבה והפליטה הוא 160,000 מ"ק בשעה. המים האלה נקיים והטמפרטורה שלהם נעה בין 24 ל 37 מעלות.

איך מגיעים: מכביש החוף נוסעים עד למחלף אולגה, פונים ימינה לכיוון מערב, נוסעים כ 2 ק"מ ומגיעים לחנייה.
למגיעים מדרום, במחלף אולגה פונים ימינה ברמזור יורדים לכיוון תל אביב, ובפנייה פונים שמאלה. נוסעים כ 2 ק"מ לחנייה.
הסימון היחיד שאנחנו ראינו הוא סימון שבילים של שביל ישראל.
אורך המסלול כשעה, אבל, אפשר לשהות באתר עוד הרבה, ולעשות פיקניק.
רוב המסלול מונגש, עד הכניסה לחורשת האקליפטוסים.
מיקום – מצפון לאולגה.
המסלול הוא ללא תשלום וללא הגבלת זמן.

פארק נחל חדרה

לצד החנייה בכניסה לפארק ניצבת אנדרטת הזיכרון לאבשלום פיינברג, שהועברה לכאן, לפני תחילת הבנייה של כביש 9.

אבשלום פיינברג, היה איש אשכולות ממקימי ניל"י. ומשפחתו הייתה ממקימות העיר חדרה.

אנדרטת אבשלום

את האנדרטה הקימה לזכרו רבקה אהרונסון, שכנראה הייתה ארוסתו.
הרכילות מספרת, שדווקא באחותה הגדולה, שרה, חשק אבשלום, והיה להם רומן.
לכבוד שרה (רבקה טענה במשך שנים כי השיר נכתב לכבודה, אבל הרכלנים מספרים כי השיר נכתב בגעגועים גדולים לשרה) כתב אבשלום את השיר המדהים והרומנטי- "אלף נשיקות".

נצח ישראל לא ישקר – ניל"י, הוא שמה של אימי.
ובמשך שנים, אני רדפתי אחרי כל פסיק של מידע, על חבורה ניפלא זו, שאבשלום היה ממקימה.
חבורה שסיכנה את כל אשר לה, כדי להציל את היישוב היהודי ממר גורלו, תחת שילטון התורכים.

  נתתי כבוד למקום תוך שמיעת השיר, וקריאה על חייו של אבשלום.  

גשר הנבל

משם פנינו למסלול ההליכה.
בחרנו לפנות לכיוון הגשר ולצפות בשמש השוקעת לאט לאט במערב.
בדרך פסל של הגשר עם כיתוב סיפור על הקמתו. על הגשר שנבנה בשנת 2014 עובר כיום שביל ישראל.

מן הגשר יש תצפית לכל הכיוונים, הפתיע אותנו שאין עדין מנעולי אהבה על הגדר של גשר, בקרוב……
אורך הגשר הוא 80 מטר, גובהו מעל פני המים 15 מטר ומשקלו 50 טון.

ירדנו מהגשר ופנינו לכיוון מערב, על דרך סלולה, לכיוון הים.
סוללה זאת, היא למעשה סוללת אפר פחם, שכוסתה בעפר ויריעות קוקוס. על יריעות הקוקוס ניטעו עצים ושיחים שמייצבים את הסוללה.

לכיוון הים

  ירדנו לכיוון המים, שפך הנחל לכיוון הים. משם הלכנו לאורך הנחל, חזרה לכיוון הגשר.  

הגדה השנייה היא טיילת. היא יוצבה בעזרת אבנים ובטון, ולאורכה יש כסאות לנוחות המטיילים.
המרכז הטיילת יש את "כיכר המבוע" – מזרקה עם מים חמימים ולידה בריכה רדודה (אסור להיכנס למים).

לאורך הדרך חזרה אפשר לראות את מנגנון יציאת המים, מן התחנה חזרה לנחל. חום המים משתנה מעונה לעונה, בחורף הוא עומד על 24 מעלות, בקיץ הוא מגיע ל37 מעלות.

חום המים וניקיון הנחל, מביאים הרבה מאוד בעלי חיים לאזור.

חצינו חזרה את הגשר, והלכנו לכיוון שמורת האקליפטוסים
יער חדרה ניטע בשנת 1896 – על ידי חלוצי חדרה, במימון הברון רוטשילד.
היער ניטע על שיטחי הביצה הגדולה שנקראה "בירכאטס".

אביו של אבשלום, ישראל לוליק פיינברג, היה מראשוני מייבשי הביצות באזור, עד שחלה בקדחת.
יער חדרה הוא סמל למאבק, העיקש של ראשוני המתיישבים בקדחת ובייבוש הביצות.

כשחזרנו חזרה, השמש כבר כמעט אמרה שלום.
צילומים אחרונים של השקיעה הרומנטית, והתחייבות עוד לחזור לפה בקרוב.

קראתן, טיילתן, זה ממש יעשה אותי מאושרת שתספרו לי על זה

ממש פה ? יש מקום לספר לי על החוויות שלכן

נ.ב. טיולים נוספים בסביבה, שבטוח תהנו מהם:

נחל תנינים