כפר הנוקדים – בקעת קנאים – מדבר יהודה

כבר סיפרתי לכם שהמדבר הוא אהבה מאוד גדולה שלי.
אני מאוד אוהבת את הנקודה הזאת שפתאום הציווליזציה נעלמת, הלב, המחשבות והגוף נדמה שעוברים לפזה אחרת של מודעות.
מודעות שקטה יותר, כזאת שרק המדבר מספק.
פעם היינו בורחים לסיני כדי להשיג אותה, היום המדבר שלנו מספק את החוויה וההרגשה הזאת – כפר הנוקדים – בקעת קנאים – מדבר יהודה – נווה באמצע המדבר.

מצפור עומר – תצפית על כפר הנוקדים – בקעת קנאים

את הבוקר אנחנו מתחילים בגילוגל למטה מערד לכיוון בקעת קנאים.
בחוץ השמים קודרים, והעננים יוצרים שמיכה שחורה על השמים, בדיוק כמו שקיוויתי שיהיה – למה תגלו בהמשך. קר. קר מאוד, אבל הגעתי ממש מוכנה, אני לבושה חם ומצפה לביקור חורף במדבר.
הרוח נושבת קרירה, אנחנו מדלגים בין אבני הצור, לכיוון המצפור.
בקצה השמש זורקת את חיצי קרניה על הר מרוחק ועיניים משייטות על התפאורה המרהיבה שפרושה לפנינו.
שם בדיוק במרכז הנוף , נקודה ירוקה, שם אני אבלה את היומיים הקרובים – כפר הנוקדים.

כפר הנוקדים – בקעת קנאים – נווה באמצע המדבר

באחד הפוסטים הקודמים שלי, כתבתי על ההבדל בין תיירות במדבר לבין תיירות מדברית.
תיירות במדבר, יכולה להתקיים בכל מקום, תיירות מדברית, מתקיימת ומסתמכת על החיים והאטרקציות שיש רק במדבר.
כאשר הקים יהורם רודד את כפר הנוקדים, ראה מול עיניו שילוב האוכלוסיה הבדואית שבסביבה, והכרת המדבר ואורחותיו למגיעים למתחם.
קצת קשה לתת למתחם הזה הגדרה מדוייקת ואני גם מסרבת לנסות, לכן פשוט אתאר את החוויה המדהימה של יומיים במקום – עם המלצה חמה, למרות הקור, להרחיב ללפחות עוד יום.

הלובי

במרכז הכפר, יושב המבנה הראשון שתפגשו (אחרי דלפק ההרשמה) – הלובי.
בחורף, זאת נקודת החיבוק החמה הראשונה שקבלו כשתכנסו לכפר.
הלובי נותן תחושה של אוהל בדואי רחב ידיים וכמו בכל אוהל בדואי, פרוס שלוחן עם כוס תה חמה ומתוקה, או קפה שחור אמיתי כזה ועוגיות שרק מחכות לביס.
אנחנו מתחילים לפשוט את המעילים ולהפשיר מהקור שבחוץ ויושבים לקבל הסבר על בעצם מה קורה כאן.

בכפר הוקם בשנת 1991 עם חלום של איש אחד, להביא את סיני לגבולות ישראל.
יהורם רודד כיום כבר בן 70, מגדל בכפר כבר את הדור השלישי , שממשיך לבנות להרחיב את העשייה.
מאחורי כל אוהל, סוכה או מבנה שקם כאן, נערך מחקר מה תהייה הדרך הטובה ביותר להקים אותו וזאת על ידי בדיקת אתרים דומים ברחבי העולם המדברי, והבאת דברים באופן מותאם לארץ ולמקום.
במקום מגוון ענק של אפשרויות לינה, החל מאוהלי ענק לקבוצות ועד לחדרים מפנקים למשפחות.

הסוכות

לכל מתחם סוכות יש פינת מטבחון עם מקררים ופינת בישול (את הכלים צריך להביא מהבית), שרותים ומקלחות מסודרים, פינת מנגל וזולה עם ערסלים.

• 

• 

החדרים

בכפר עובדת ציירת אחת, שאחראית על קישוט החדרים.
בכלל בכפר עובדים באופן קבוע 250 אנשי צוות.
חלקם גרים בערד ומגיעים למקום יום יום, חלקם גרים ממש בכפר ונותנים מענה 24/7 לכל הנדרש.
רוב העובדים בכפר הם בדואים הגרים ממש בסביבה הקרובה לכפר.
בכפר יש כמה סוגי חדרים וכולם יגרמו לכם לעשות וואו כשתיכנסו אליהם.

חדרי הסופיריור

חדרי הסופיריור, הם חדרים מפנקים לכל המשפחה, שכולם נמצאים סביב מתחם זולה משותף.
בחדר שירותים, מקלחת, פינת קפה, מקרר, חדר ילדים גדול וחדר הורים.
בשני החדרים יש מזגנים, פינוק אמיתי לחזור לנוח בחדר בחורף או בקיץ.
בחדר יחכו לכם מגבות מפנקות, שמיכות וכריות ומיטות עם כל הציוד הנדרש (לא צריך להביא כלום ללינה מהבית).

כשהלילה יורד – סיור לילה באזור כפר הנוקדים – בקעת קנאים וביקור לילי בכפר בדואי אותנטי

שנייה לפני שיוצאים חזרה לקור, לחקור את אזור כפר הנוקדים – בקעת קנאים בלילה, אנחנו הולכים לחדר האוכל של כפר הנוקדים לאכול ארוחת ערב – נותנת לתמונות לדבר…..

• 

• 

יוצאים לחפש עקרבים

האגדה מספרת שבאחת ממסיבות הטאנס צבע האור האולטרה סגול את העקרבים וגילה לעולם את התגלית המרהיבה הזאת.
על גופם של העקרבים נמצא חומר המגיב לאור האולטרה סגול, וגורם לכך שהם יהיו בולטים בשטח.
אפשר ממש לראות אותם מרחוק.
למרות הקור העז, אחרי שיטוט ארוך, עם הסברים על תופעות השמים, אנחנו מדלקים את הפנס מוצאים נקבה ענקית, שעושה לנו הצגת מדליקה, ופורסת לפנינו את הצבתות שלה ומאיימת עלינו.
אנחנו לא מציקים לה יותר מידי, מתלהבים ונותנים לה לחזור למחסה מתחת לאבן.

אירוח בדואי מקומי

מסביב למדורה יושבים הגברים וכמה ילדים ומחכים לנו עם כוס תה חמה ומתוקה.
בשקט הם יספרו לנו שלרוב בשעות כאלה הם כבר ישנים.
הכפר שוכן במרחק נסיעה קצר מכפר הנוקדים. רוב אנשי הכפר עובדים בכפר הנוקדים.
מתוך מטרה לעודד קשרים, מקדם כפר הנוקדים, גם התיירות בכפרים הקטנים האלה.
בביקור בוקר, תוכלו לפגוש את עדר העיזים, לחלוב אותן, לשמוע סיפורים על התרבות הבדואית, להחשף לאתרים היסטוריים מעניינים שהבדואים שומרים עליהם ואפילו לשמוע את הסיפור על הקמת כפר הנוקדים ולמה קוראים לו ככה.

את הערב סיימנו מסביב למדורה בכפר הנוקדים, עם בראד בן 13 ממלבורן, שהגיע לארץ לחגוג בר מצווה עם כל המשפחה ועם משפחה שהגיעה מארגנטינה, ישבנו כולנו מסביב למדורה כאילו זה הדבר הכי טבעי שיש.

מרפסת התצפית לנחל צאלים – מפל בירכת צפירה – מישהו אמר חורף במדבר?!

סיפרתי בתחילת הפוסט שאחת ההנאות שלי הייתה לראות את שמיכת העננים השחורה שמכסה את השמיים.
שמיכה שחורה זו, טמנה בחובה הבטחה שאולי נזכה לראות שיטפון.
השביל שמוביל לכיוון מרפסת התצפית, נמצא ממש ביציאה מכפר הנוקדים.
כאשר אתם מגיעים לכפר, בקשו להצטרף לאחד מסיורי הבוקר שמתקיימים בכפר, כולם מתאים לכל המשפחה.
אנחנו יוצאים בנסיעה לכיוון תחילת המסלול, 20 דקות של הליכה קלה ואנחנו נמצאים כמעט על פיסגת העולם, לפחות ככה אני מרגישה.
המפל לא שוטף, אבל אני אופטימית – במיוחד שעננה שחורה נראת בדיוק מעל ערד.

• 

• 

השיטפון

האמת שכבר כמעט התקפלנו. הרגשנו צביטה קטנה בלב, שהיי הבטחות צריך לקיים ולא סתם התמודדנו עם הקור. ואז….
הרמתי את הראש, וראיתי איך הבריכות העליונות מתחילות להתמלא, מרחוק ראיתי את רודפי השטפונות מתחילים לרוץ ולצעוק.
זה קרה ממש בשניות ספורות, בשיא העוצמה התחיל המפל לשטוף בזרם עצום של מים.

שטף המים, נתן באחת תשובה למה מדבר בחורף.
וכן זה ממכר.
מרוב התרגשות, הצילום יצא כל כך גרוע, אבל את צרחות האושר שומעים היטב.
הרמנו כוסית של תה, לכבוד המאורע המרגש, ולמרות הרצון להשאר עוד קצת, לאט לאט התקפלנו.

את המשך היום בילינו בין הבתים הקהילתיים בעיר ערד על כך בלינק הבא – ערד – תיירות קהילתית – בתים מארחים

• 

• 

תודות

תודה רבה ליוני גריצנר – מנהל השיווק של כפר הנוקדים, על קיום כל ההבטחות ואפילו עוד קצת.
כשהאמירה המובילה של יוני, הייתה "לתת את ההרגשה שפספסתם עוד הרבה דברים" – זאת אכן ההרגשה שאיתה ארזתי את המזוודה חזרה הביתה.
לכפר הנוקדים על האירוח, ללא ספק הפכנו חברים טובים ואני עוד אחזור לבקר בקרוב.

תודה רבה לאנה סנדלר – מנהלת השיווק של העיר ערד, על איך בשקט בשקט הקמת פרוייקט מהמם שמחבר בין אנשים, עושה חשק לגור בעיר הערד או לפחות לבקר בה כמה שיותר כדי להכיר את כולם.

ותודה ענקית למשרד היח"צ של לירז בנג'ו וכל צוות המשרד, על האמון, התמיכה ווהזמנה של בלוגרים לסיורים הנפלאים שאת מקיימת. אני צופה לאזור הזה הרבה חשיפה בזכות העבודה המעולה שלכן.