עוטף עזה – תיירות שבין שימור לשיקום

עוטף עזה
בין השכול לשיקום, תושבי עוטף עזה מנסים לנער את האפר ולהגדיר מחדש את התיירות באזור.
תיירות שהיא בין שימור השכול, לבין הצורך העז בשיקום למען ההמשכיות וחיים.

כשאומרים "תיירות" בהקשר של עוטף עזה, המחשבה הראשונה שקופצת לראש בשנתיים האחרונות היא כמעט תמיד אסוציאציה של מוות.
אוטובוסים של משלחות, סיורי שברים, עיניים דומעות מול קירות מפויחים ו"תיירות שכול"
שמנציחה את היום הנורא ההוא.
אך כשיורדים לשטח ומקשיבים לאנשים שגרים כאן, הטון משתנה לחלוטין.
התושבים, היזמים והחקלאים של חבל הארץ היפהפה הזה מבהירים בקול צלול ונחוש:
"אנחנו לא מעוניינים להיות אתר של תיירות שכול.
אנחנו בונים כאן את העתיד, ומזמינים אתכם לבוא, לראות את השיקום,
לחבק את הלבלוב, לטייל באזור ולקנות תוצרת מקומית".
זוהי תיירות של תקומה, של מסע המשלב זיכרון עמוק עם חיוניות מתפרצת ואופטימיות חסרת פשרות.

עוטף עזה – קצת היסטוריה

כדי להבין את עוצמת הרוח של האזור, יש לחזור לשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת.
ישובי עוטף עזה לא קמו כפרברים או כמרכזי נופש, אלא כיישובי חומה ומגדל,
נקודות אחיזה אסטרטגיות שנועדו לסמן את גבולות המדינה הצעירה.
הקיבוצים והמושבים הראשונים, כמו בארי וסעד שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946) במסגרת מבצע 11 הנקודות בנגב,
הוקמו מתוך אידיאולוגיה חלוצית של עבודת אדמה, הפרחת השממה והגנה על גבולות המולדת.

לאורך השנים, מערכת היחסים עם רצועת עזה ידעה עליות ומורדות דרמטיות.
בימים שלפני האינתיפאדות וההתנתקות, הגבול היה פתוח יחסית,
פועלים מעזה עבדו בשדות הקיבוצים, ותושבי העוטף נסעו לשווקים של עזה לקניות ולתיקוני רכב.
אולם בעשורים האחרונים, עם עליית חמאס, הפך האזור לחזית קדמית הסופגת מטחי רקטות,
פצמ"רים ובלוני תבערה.
תושבי העוטף פיתחו חוסן יוצא דופן, חיו מ"סבב לסבב",
אך המשיכו לגדל דורות של ילדים באווירה קהילתית עוטפת, שדות מוריקים ואהבה עמוקה למקום.

7.10 – עוטף עזה

כל זה התנפץ בבוקר השחור של ה-7 באוקטובר 2023.
מתקפת הפתע הרצחנית הכתה בחבל הארץ כולו באכזריות חסרת תקדים.
במתקפה נרצחו למעלה מ-1,200 בני אדם, ונחטפו 251 ישראלים ואזרחים זרים לרצועת עזה.
היישובים שבהם בקרתי בסיור זה ספגו מכות אנושות:
בקיבוץ בארי התחולל אחד הטבחים הקשים ביותר, שם נרצחו למעלה מ-100 תושבים וחברי כיתת כוננות ונוספים נחטפו.
במושב נתיב העשרה נרצחו 20 תושבים.
בחוף זיקים נטבחו באכזריות 19 אזרחים שבילו בחוף לצד קרבות קשים בבסיס הסמוך.
במוצב נחל עוז נרצחו ונחטפו עשרות תצפיתניות ולוחמים.
קיבוץ סעד, באורח פלא ובזכות גבורת כיתת הכוננות שלו, ניצל מטבח בתוך הבתים, אך איבד חברים בקרבות מחוצה לו.
מסיבת הנובה, שבה נרצחו באכזריות למעלה מ 360 ילדים ו 44 נחטפו לתוך הרצועה.
למרות הכאב והשכול המצולק בכל פינה, הרוח החלוצית לא מתה.
היא פשוט לבשה בגדי עבודה חדשים.

חוף זיקים ונחל קמה – בין הגלים המדממים למים הזורמים

את הבוקר שלנו אנחנו מתחילות בנקודה הצפונית ביותר של העוטף,
חוף זיקים.
בבוקר ה-7 באוקטובר, מחבלים שהגיעו מהים בסירות גומי פשטו על החוף השקט.
הם טבחו בדייגים, בצעירים ובמשפחות שישנו באוהלים.
19 אזרחים חפים מפשע נרצחו שם באותו בוקר. במשך חודשים ארוכים נותר החוף סגור, פצע פתוח של חול ודם.
כיום, החוף נפתח מחדש לציבור.
המועצה האזורית שיפצה את המקום בעלות של מיליוני שקלים, במטרה להחזיר אליו את החיים.
בחוף הוקמה אנדרטה חדשה, המנציחה את הנרצחים בצורה מכובדת, המשתלבת עם רחשי הגלים, כסמל להמשכיות החיים.
החולות שנשטפו בדם חזרו לארח משפחות, גולשים ומטיילים, כשהים הכחול מזכיר שהטבע חזק מההרס.

מטרים ספורים משם, אנו יוצאות למסלול הטיול של נחל קמה.
זהו מסלול הליכה פסטורלי, המציע מפגש עם צמחיית נחלים עשירה,
פינות חמד מוצלות וזרימת מים שקטה.
ההליכה כאן מרחיבה את הלב: האדמה שלאורך הנחל ירוקה, הציפורים מצייצות,
והניגודיות שבין הטבח שהתרחש בחוף הסמוך לבין השלווה של הנחל מדגישה את הבחירה של תושבי האזור בחיים ובטבע.

 עוטף עזה – נתיב העשרה – תקווה על קו הגבול

מושב נתיב העשרה, הוא היישוב הקרוב ביותר לחומת הרצועה.
ב 7.10 איבד 20 מטובי בניו ובנותיו. הגעה למושב מגלה קהילה חקלאית פועמת שמסרבת להיכנע.

משק גילר

החווה החקלאית-תיירותית של משפחת גילר חזרה לפעול במלוא המרץ.
המקום, מציע סיורים חקלאיים, טעימות של גבינות וירקות טריים ומפגש עם חיות משק,
מהווה עוגן של תיירות חיובית. נעמה, בעלים מדגישים בפני המבקרים את החשיבות
של רכישת תוצרת כחול-לבן ישירות מהחקלאי כחלק בלתי נפרד משיקום החבל.
בחווה, תוכלו לטעום פיטאיה, ולשחק במשחק בריחה ברחבי החווה.
שימו לב, מותאם בעיקר לקבוצה או משפחה גדולה שרוצים לעשות משהו מיוחד ושונה.

משתלת בן בן

חממות הפרחים והצמחים המרהיבות של המשתלה התמלאו מחדש בצבעים מרהיבים.
הסתובבות בין עציצי הנוי והפרחים הפורחים מעבירה מסר ברור, היכן שזרעו חורבן, אנחנו שותלים חיים חדשים.
במשתלת בן בן הייתה המצלמה שצילמה את הטיל של ארגון חמאס, פוגע בית החולים אל-אהלי אל-מעאמדאני.
חמאס, האשים מיד את ישראל בתקיפה אווירית ודיווח על מאות נפגעים.

קיר השלום והמיזם החדש

פרויקט "נתיב לשלום" של האמנית צמרת זמיר,
שהחל שנים לפני המלחמה כמיזם הדבקת פסיפס צבעוני על חומת הבטון האפורה המפרידה בין המושב לעזה,
קיבל משמעות מצמררת ומקודשת.
לאחר האסון, הוקם במקום מיזם חדש לזכר 20 הנרצחים של המושב.
לצד חלקי הפסיפס הישנים המביעים תקווה לשלום, שולבו אלמנטים ייחודיים של זיכרון המנציחים את שמותיהם וסיפוריהם של בני המושב שנפלו.
המיזם לא נשאר כאנדרטת אבל סטטית ,המבקרים מוזמנים להמשיך ולהדביק אבני פסיפס צבעוניות,
כשהאקט היצירתי הופך לפעולה אקטיבית של בנייה מתוך השברים.

גבעת התצפיתניות – קולות הזיכרון שלא ישתקו לעולם

אחד המקומות המרגשים והטעונים ביותר במסלול היא גבעת התצפיתניות (סמוך לבסיס נחל עוז).
ב-7 באוקטובר, חמ"ל התצפיתניות בנחל עוז היה קו ההגנה הראשון שנפגע.
הבנות, שתצפתו במשך חודשים והתריעו על הנעשה מעבר לגדר, מצאו את עצמן תחת מתקפה אכזרית.
רבות מהן נרצחו בתוך החמ"ל לאחר שנלחמו בגבורה, ואחרות נחטפו באכזריות לרצועת עזה.
בזמן שהבנות שהו בשבי, הגבעה הפכה למקום התכנסות עבור המשפחות והציבור,
נקודת ציון שממנה השקיפו לעבר עזה, זעקו את זעקתן וקיימו משמרות תפילה ותקווה.
לאחר מכן, בחרו ההורים השכולים להקים במקום אנדרטה קבועה ומיוחדת.
הבחירה דווקא בגבעה זו, המשקיפה ישירות על המקום שבו שירתו הבנות ועל האזור שבו הן מוחזקות, אינה מקרית.
האנדרטה בנויה כך שהיא משלבת את סיפורי הגבורה שלהן, אך גם את פניהן המחייכות, את חלומותיהן ואת עשייתן.
זהו אתר הנצחה נוקב, אך כזה שמופנה אל העתיד, ההורים מדגישים בסיורים במקום כי המטרה היא להזכיר לעולם את העוצמה הנשית,
את המחויבות הגדולה ואת הצורך להמשיך להילחם על דמותה של המדינה, תוך שמירה על הרוח החיה של הבנות.

עוטף עזה – תיירות בארי – תקומה

קיבוץ בארי הפך לאחד מסמלי החורבן של ה-7 באוקטובר,
אך כיום הוא מסתמן כאחד מסמלי השיקום המפוארים ביותר.
בקיבוץ, הפצעים כבר לא נראים לעין וקירות הבתים השרופים עוברים שיפוץ נרחב.
שכונת כרם ושכונת זיתים, שספגו, נהרסו את המכה הקשה ביותר ב 7.10, פונו לאחר החלטה משותפת של הקיבוץ.
נותר רק בית אחד לזיכרון, בתים של תרי ולילך קיפניס ז"ל, ושל משפחת אלון.

לצד האסון, מתעקשים בקיבוץ לא להפוך לאתר של "תיירות שכול" או "תיירות אסונות", אלא לצמוח מחדש מתוך דגש על חיים, תנועה, קולינריה ועשייה מקומית.

חנות "לה מדווש"

מרכז האופניים המפורסם של בארי חזר לפעול במלוא העוצמה.
"לה מדווש" הוא הלב הפועם של תיירות האופניים בדרום.
רוכבים מכל רחבי הארץ חוזרים להגיע לכאן, לשכור אופניים ולצאת לטיולים בסינגלים המפורסמים של יער בארי.
הרכיבה בטבע הפתוח, בין הגבעות והחורשות, מעניקה תחושת שחרור וניצחון של הרוח על פני הפחד.

לצד חנות האופניים, עגלת קפה "קפסולה", שנמצאת במקום כבר 8 חודשים.
במקום פינת חמד לישיבה, לזכרו של סגן טל נחמן, שנפל בפעילות מבצעית ברצועת עזה בשנת 2014.

מיזם התיירות של בארי

בכניסה לקיבוץ אנחנו פוגשות את לשם, מנהלת התיירות של בארי.
יחד איתה, אנחנו יוצאות לביקור מרגש ברחבי הקיבוץ.
את הביקור, אנחנו מתחילות בחדר המבקרים לצפייה בסרט, שבו משתתפים חברי הקיבוץ שניצלו מהתופת.
בין מורשת, חזון, עבר, הווה ועתיד.
הביקור בקיבוץ אינו "סיור שכול". לשם מובילה אותנו דרך אתרי המורשת ההיסטוריים של בארי,
מבית הדפוס המיתולוגי שהמשיך לעבוד מיד לאחר הטבח, דרך חדר האוכל, ומפעלי התרבות של הקיבוץ.
תוך מתן כבוד לאתרים שנפגעו. לשם מדברת על העבר, נוגעת בכאב של ה-7 באוקטובר,
אך מדגישה בעיקר את תוכניות הבנייה העתידיות, את החברים שחוזרים, ואת ההחלטה הקהילתית להקים מחדש את בארי גדולה ויפה יותר משהייתה,
עם יזמויות מרגשות של חברי הקיבוץ: מחלבה, יקב, קונדטוריה וכמובן "עיונה", מפעל שיפוץ הרהיטים של יונת אור ז"ל.
"עיונה", נפתחה מחדש על ידי חברי הקיבוץ. באוקטובר 2026 המקום נשרף. חברי הקיבוץ מבטחים לשקם את המקום שוב.

הכניסה לבארי, כמו כל קיבוצי העוטף, הוא בתיאום מראש בלבד.
תיירות בארי טלפון לתיאום וברורים – 0547918069
אתר תיירות בארי – לחצו כאן

מתחם "נובה" בחניון רעים – כשהמוזיקה נדמה

ממשיכים דרומה על כביש 232 אל הלב הפועם, הפצוע והעוצמתי ביותר של זיכרון ה-7 באוקטובר, אתר ההנצחה לפסטיבל הנובה בחניון רעים.
פסטיבלי הטראנס של קהילת הנובה תמיד היו ידועים כמרחב שכולו חגיגה
של חופש, אהבה, טבע מושך וחיבור אנושי טהור.
אלפי צעירים וצעירות הגיעו לחניון רעים השלו בסוף השבוע ההוא כדי לחגוג את החיים וליהנות ממוזיקה אלקטרונית תחת כיפת השמיים.
בשעה 06:29 בבוקר, השמיים התמלאו ברקטות והמוזיקה נפסקה באחת.
מחבלי חמאס שחדרו מהגבול כיתרו את המתחם מכל עבר, חסמו את צירי המילוט וביצעו את פיגוע הטרור הגדול והאכזרי ביותר בתולדות המדינה.
במתחם הפסטיבל לבדו נטבחו באכזריות למעלה מ-360 חוגגים ואנשי ביטחון, מאות נפצעו ו-44 נחטפו לרצועת עזה.

מה שהחל בימים הראשונים כאתר הנצחה ספונטני ומאולתר של המשפחות הכואבות,
הוסדר בסיוע קק"ל והפך למעין מוזיאון פתוח ונוגע ללב המשתרע על פני עשרות דונמים.
כיום, המקום הוא אחד מאתרי הביקור המרכזיים בישראל.
המבקרים פוסעים לאורך שבילים נגישים בין מאות עמודים הנושאים את פניהם המחייכות והקורנות של הקורבנות,
תזכורת חיה למי שהיו רק רגע לפני כן בשיא האושר שלהם.
לצד מיצגי הזיכרון המצמררים , כמו "אמבולנס המוות", מתחם הבמה והבר הקטן, השטח כולו משדר מסר חזק של חיים.
בין עמודי התמונות נשתלו עצים צעירים ("חורשת רעים"),
והוצבו מאות פסלי כלניות אדומות מקרמיקה, דימוי לכלניות המפורסמות שיחזרו לפרוח כאן בכל חורף מחדש.
הנובה הפכה למקום שבו הכאב הלאומי הגדול ביותר פוגש הבטחה נחרצת: קהילת החוגגים,
המשפחות והמטיילים מגיעים לכאן כדי להתייחד, אך גם כדי להדהד את הסלוגן שהפך לצו חיים: "We Will Dance Again" (עוד נחזור לרקוד).

קיבוץ סעד – פרחי אמריליוס ולבלוב מתוך האפר

את הסיור אנו מסיימים בטעם מתוק ובצבעים מרהיבים בקיבוץ סעד.
סעד, קיבוץ דתי הסמוך לבארי ולכפר עזה, הצליח להדוף את המחבלים משעריו ב-7 באוקטובר,
בזכות תושייה עילאית של כיתת הכוננות וסגירת שערים מהירה, ובכך ניצל מטבח המוני בתוך הבתים.
בתוך הקיבוץ שוכן מיזם פורח ומרהיב: "פרחי אמריליוס" בבעלותו של שי.
שי, חקלאי ויזם בנשמתו, מגדל פרחי אמריליוס מרהיבים ביופיים, המאופיינים בפקעות חזקות המוציאות פרחי ענק בצבעי אדום ולבן עזים.
הביקור אצל שי הוא זריקת מרץ של אופטימיות טהורה.
כשמסתובבים בחממות ובחנות לצד שי, שומעים סיפור על נחישות חקלאית. למרות האזעקות, הפינוי והקשיים הטכניים, שי סירב להפקיר את הפרחים.
"האמריליוס פורח דווקא מתוך הבצל שנראה יבש ורדום באדמה", מספר שי בחיוך,
ומציג את השורות הארוכות של הפרחים הזקופים.
העסק שלו הפך לאתר עלייה לרגל למטיילים שמגיעים לעוטף כדי לקנות יופי,
להריח פריחה ולתמוך בחקלאות המקומית.
החזרה לחיים בסעד, הלבלוב של הפרחים בחממות והחיוך של שי מסכמים במדויק את תמצית הרוח של העוטף החדש.
הסיור מיועד לקבוצות גדולות, ותלוי עונה ופריחה.
יחד עם זאת, בכניסה למשתלה, יש מקרר קטן, מלא בבצלי אמרליוס, שאפשר לקנות, ולתרום לחקלאות בעוטף.

עוטף עזה – לטייל כדי להצמיח

עוטף עזה מודל 2026 הוא חבל ארץ שנמצא בעיצומה של אחת התנופות המרתקות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
האדמה ואנשים שספגו כאב בל יתואר, מוכיחים פעם נוספת כי עם ישראל חי.
תושבי העוטף אינם מבקשים רחמים, והם אינם רוצים שהמבקרים יגיעו רק כדי לבכות על חורבות העבר.
הם מזמינים את עם ישראל והעולם כולו להגיע כדי לקחת חלק בסיפור השיקום, לרכוב על אופניים בבארי,
לקנות פרחים בסעד, להדביק פסיפס בנתיב העשרה ולנשום את המים הזורמים בנחל קמה.
לבקר במאות עגלות אוכל שצצו ופורחות באזור.
החיבור בין הזיכרון הראוי והמכבד לבין הפיתוח התיירותי, החקלאי והקהילתי הוא הערובה לכך שחבל הארץ הזה לא רק יחלים, אלא ישגשג, יפרח וינצח.

תודות והמלצות

תודה לכל מי שעזר לי לקיים את הסיור, והמליץ ועזר בחיבור:

מירי יוסף – אם אתם חברה, מוסד חינוכי וכד' מירי עוזרת לארגן סיור מדוייק לכם בעוטף ולא רק – 0523961792
איציק סלוני – מורה דרך ומהמובילים שעזרו לתושבי העוטף בתחילת הדרך ובהמשך – 0527071442

אם אתם תיירנים מהעוטף, ומעוניינים בשיתוף פעולה, שאבקר ואכתוב פה באתר, אתם מוזמנים לצור איתי קשר, ואגיע בהקדם.

כתבות נוספות בעוטף והדרום

יום טיול למשפחות בכוכב מיכאל