על חווית פרחים מיובשים, סיפרתי לכן בפוסט הקודם שלי.זה היה כל כך כייף, עצם הייבוש.אחת לכמה ימים, אנחנו, הילדים ואני, יוצאים לטייל, מגלים פרחים חדשים.אז

שרינקי דינקי – זה ישב על המדף וחיכה כל כך הרבה זמן בשקט בחושך.הרעיונות התרוצצו בראש, וכל פעם, כמעט וניגשתי.כל פעם מששתי, שניתי מיקום שיהיה

פעילות ויצירה בסוכה, זה אחד הדברים שהכי אוהבים לעשות אצלינו בחג סוכות.לצאת קצת מהשגרה, הלא קלה שעוברת עלינו בימים אלו, אבל, זה בדיוק הזמן לבנות

כל שנה, בדיוק בתאריך הזה, הם מופיעים בהמוניהם על דלת הכניסה – מגנט לוח שנה. כל שנה, אני מתלבטת מה לעשות איתם. מצד אחד הם

פוסט זה הוא חלק מבלוג הופ – 4 בלוגריות (איזה כייף) – שהכינו לכם בלוג הופ בנושא – חזרה ללימודים.הפוסט שלי – הכנת יומן שנתי

השנה 1991 (המאה הקודמת) – הטיול הראשון שלי  – לבד – האי סנטוריני יוון.אני, עצמי, טברנה ביתית, נוף הורס, שמש, ים, בתים לבנים לבנים  –