ירושלים שמתחת – השדים והרוחות של העיר

ירושלים שמתחת.
מתחת לעיר ירושלים מסתתרים הרבה מאוד סודות בני אלפי שנים.
מתחת לכל מרצפת שתרימו מתחבא משהו עתיק.
האגדה מספרת, שבעיר מסתובבים הרבה שדים ורוחות מן העבר, שאם אותן רוחות נוגעות בך, הגוף מרגיש צורך לשוב לעיר שוב ושוב.
כך מצאתי את עצמי, קצת רדופה, חוזרת לקבל עוד נתח קטנטן ממה שיש לעיר הזאת להציע.

בפוסטים קודמים, כבר סיפרתי על הדיסאוננס שיש לי עם ירושלים.
נראה שאת התחושה הזאת לעולם לא אצליח לפתור – אני מאוהבת קשות בעיר המסקרנת הזאת.

את הבוקר התחלנו מוקדם, בנסיעה ברכבת לכיוון ירושלים.
שם אסף אותנו מרדכי אברהם, חבר יקר, מדריך ומורה דרך כבר מגיל 10, שהגשים את החלום והוציא תעודת מורה דרך, בגיל 72.
את מרדכי פגשתי, בטיול משותף בירדן, שם הוא השאיר אבק לצעירים והוביל בראש התור בטיול כולו.
באותו טיול, מרדכי, סיפר לי שהוא תושב ירושלים כבר הרבה מאוד שנים וגם מדריך בעיר והוא עושה סיורי בוטיק מיוחדים מאוד.
אז כבר ידעתי, שברגע הנכון, דרכינו יפגשו בעיר הקודש.
כך קרה הדבר, שמרדכי היה צריך להכין מסלול לחברי הגרעין שלו,
שמגיעים לבקר אותו וביקשתי ממנו להצטרף לסיור ההכנה – ירושלים שמתחת

כדי שכתבה לא תלך לכם לאיבוד, מזמינה אתכם לנעוץ אותה בפינטרסט שלכם, כך תוכלו תמיד למצוא אותה

ירושלים שמתחת

הפעם בחרנו מסלול קצת פחות שיגרתי ופחות מוכר, כזה שנכנס מתחת לאתרים מאוד מוכרים בעיר,
אבל בדרך כלל עולים למעלה ולא יורדים למטה.
הלכנו לפגוש את הרוחות של ירושלים.

תחנה ראשונה – מנזר המצלבה – ירושלים שמתחת

מבנה כנסיית המצלבה, עומד בולט במרכז עמק המצלבה.
מהמבנים הבודדים בירושלים ששרדו בשלמותם מימי הביניים 324 לספירה.
הכנסייה הוקמה על ידי המלכה הלנה, לפי הסברה שכאן גדל העץ, שממנו הכינו הרומאים את הצלב של ישו.
המנזר נמצא כיום בידי הכנסיה היוונית האורתודוקסית ומתגוררים בו ארבעה נזירים בלבד.
בשנת 1038, הווה המנזר מרכז רוחני ותרבותי חשוב, שבו תרגמו ספרים רבים וחיו נזירים רבים.

על פי המסורות הקדומות, במנזר זה הוחבאו כלי הקודש של בית המקדש. האוצרות נקברו במקום מסתור, שמיקומו אבד.
עם נסיגת הצבא הביזנטי, והתגברות ההתקפות המוסלמיות ורציחת כל הנזירים שידעו היכן המטמון הוחבא,
כנראה שהם קבורים שם עד עצם היום הזה.

העץ הקדוש – בחדר קטן מאחורי אולם הכנסיה, נמצא סימון למיקומו של העץ הקדוש.
שלושה ייחורים – ברוש, אורן וארז, אותם, לפי המסורת נתן אברהם ללוט, ולוט שתל בעמק המצלבה.
את השתילים הרכים השקה לוט ממי הירדן.

במנזר, תמצאו הרבה מאוד דברים מסקרנים.
זהו אחד המנזרים היחידים המאפשרים הצצה למאחורי הקלעים של המנזרים.
המטבח, חדר האוכל, הכניסה ואזור שטיפת הידיים.
במרתף המנזר תמצאו אייקונות, שאפילו הנזרים לא יודעים לספר עליהן.
האוצר הגדול במנזר הוא משולש עץ בן למעלה מ 800 שנים, פרוסקינטריון 
שבו מצויירים המבנים החשובים לנצרות ואתרים בעיר ירושלים של אז –
הר תבור, עין כרם, קטמון, אתר הטבילה, מרסבא, טבילת הסריס, נצרת, בית לחם,
ומנזר המצלבה ובמרכז סלע הגוגותא עם ישו הצלוב ולידו שתי המריות .

תחנה שניה – מנזר נוטרדם דה ג'רוזלם

המתחם הצרפתי בירושלים, בניית המבנה החלה ביוני 1885 והסתיימה בשנת 1904 .
על הבניה היה מופקד  הרוזן הצרפתי-קתולי דה פיילא, על פי תכנונו של האב אטיין בובה.
המתחם נבנה בין מגרש הרוסים לחומות העיר העתיקה.
המתחם כולל את בית החולים סן לואי, מנזר נוטרדם דה פראנס –
כיום מלון בוטיק – נוטרדם דה ג'רוזלם, מנזר האחיות המתקנות, שנהרס בשנת 1948 ואת מנזר סן ונסן דה פול.

המנזר הוקם על מנת לארח צליינים קתולים, ויכול היה לספק מקום לינה לכ – 1000 צליינים.
הוא נבנה בסמוך למגרש הרוסים, ויוצר מרחב תחרות נגד הצליינות הרוסית בירושלים.
המנבה נבנה כך שיהיה הכי גבוה והכי בולט בסביבתו.
פסל מריה נושאת על כתפייה את ישו הילד,
מרים את הכנסייה לגובה רב יותר מהכנסיות השכנות ומושך את העין של המתבונן ממרחק (גדול יותר, חזק יותר גבוה יותר).
מנזר נוטרדם דה ג'רוזלם מוכר היטב בגלל התצפית המרהיבה מהמרפסת שלו.
אבל אנחנו נמצאים בסיור ירושלים שמתחת ולכן אנחנו יורדים למרתף הפחות מוכר,
שם מסתתרת רפליקה של אחת התופעות הלא מוסברות בעולם שלנו.

ירושלים שמתחת – תכריכי טורינו

במרתף הנוטרדם דה ג'רוזלם, נמצאת רפליקה מדוייקת של תכריכי טורינו.
אנחנו נכנסים לחדר השומם, שנבנה לצורך זה בכסף רב והשקעה גדולה, עם העתק מדוייק והסברים על התופעה.
אורך הירעת הפשתן הוא 4.4 מטרים ורוחבה 1.1 מטרים. הבד נארג כשתי וערב מחוטי פשתה וכותנה.
על הבד, דמות אדם עירום, שוכב, כשידיו מכסות את מפשעתו, ובחצי השני של ריעת הבד, נראה הגב של אותה דמות.
גובה הדמות 1.75 והיא מעוטרת בשפם, זקן ושער ארוך.
על הדמות יש פצעות, שדומות מאוד לפציעות של צליבה, ומכות שוט, ממש כפי שעבר ישו.

מסביב לתכריכים יש הרבה מאוד אמונות, שגם בדיקות של נאס"א לא הצליחו לפתור את החידה –
איך נוצרה הדמות על הבד.
אני לא אכתוב לכם את כל מה שמצאתי על התופעה, ממליצה לכם בחום רב, לקרוא על זה,
זאת אחת התופעות מסקרנות שיש.

שער שכם – השער הרומי

שער שכם, המדהים, נבנה בתקופה העותמאנית, בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר, בשנת 1538.
משער זה, יצאה הדרך צפונה לכיוון העיר שכם.
בערבית נקרא השער "באב אל עמוד" על שום העמוד סימון הדרכים, שניצב בעבר בכיכר השער.
עמוד זה מופיע גם במפת מידבא.
מתחת לשער יש כמה רבדים, עם מבנים קדומים – שוב ירושלים שמתחת.

• ברובד התחתון נמצאים שרידי מגדל השער שנבנה במאה ה- 1 לפנה"ס על ידי הורדוס בתקופת בית שני
• שרידי שער הניצחון, שעמד בגובלה הצפוני של ירושלים בתקופה הרומית
• בדי הבד שנבנו במקום

מערת צדקיהו

מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, מסתתרת המערה המלאכותית הגדולה ביותר בישראל – מערת צדקיהו.
המערה נקראת כך, כי היא מקושרת עם בריחתו של צדקיהו המלך האחרון של ממלכת יהודה,
עת נכנסו הבבלים לכבוש את ירושלים.

גודל המערה הוא 9000 מ"ר אורכה 300 מטרים ורחבה 100 מטרים וגובה 15 מטרים
עומקה 9 מטרים מתחת לבתים של הרובע המוסלמי.
פתח המערה הקטן, ממוקם בין שער הפרחים לבין שער שכם.
בתוך המערה נביעת מים מעיין שנקרא על שם – "הדמעות של צדקיהו".
במערה ניתן להבחין בסימני חציבה, המשייכים את המערה לתקופתו של הורדוס,
ואת מקור האבן לבניית מקדש הורדוס – בית המקדש השני והכותלי הר הבית.
על קירות המערה ניתן לראות כתובות גרפיטי וחריטות שהן עדות לשימוש במערה כבר בימי הבית הראשון.

שיטוט בעיר העתיקה – וחנות הבדים של בילבל אבו כלף – מתחת לרצפה

החנות הבדים של בילבל היא חנות בדים מאוד מיוחדת.
מחנות זו רוכשים את הבדים לבגדיהם כל הבישופים של ירושלים מצד אחד וכל חרדי העיר מהצד השני.
בחנות הוא מחזיק בדים יקרי ערך בשווי של מאות אלפי שקלים,שהוא מייבא באופן אישי מסוריה.
בדים שכולם עשויים בעבודת יד, מלאים בקישוטי ריקמה מיוחדים.

רצפת חנות של בילבל, עשוי מזכוכית, מתחתיה מתחבאים שרידים מהתקופה הצלבנית לפני 3000 שנים,
שאותם מצא ממש בטעות, כשיום אחד נפער בור בחנות בזמן עבדות הרחבה של החנות.
נ.ב. אם אתם כבר אצלו בחנות, ממליצה מאוד לקנות את אחד השאלים היפיפים שיש לו שם.

טקס סגירת דלתות כנסית הקבר

את המפתח לדלתות כנסיית הקבר מחזיקות שתי משפחות מוסלמיות – ג'ודה ונוסייבה.
המפתח נמסר למשפחות עוד בתקופתו של הח'לף עומר אבן אלח'טאב בשנת 638 לספירה.

טקס הפתיחה וטקס הסגירה.
הטקסים מתקיימים כבר אלפי שנים באותה הדרך, מאוד מסקרנים
בשעות אלן יש התאספות גדולה של אנשים סביב לדלתות.
(דווקא בתקופת הקורונה זאת חוויה שאסור להפסיד, כי פשוט אין אנשים).
לטקס הסגירה יתייצבו כל נציגי הכמרים.
דרך חלון קטן בדלת, יוצא החוצה סולם, עליו מטפס סוגר הדלת מטען המשפחה.
בעזרת בריח גדול, נועלים בעזרת מפתח ואז חוזר הסולם חזרה לתוך הכנסייה.
אגב, גם טקס הפתיחה מתנהל באותה צורה.

איפה ישנו?

מתחת לביתו המקסים של אברהם מרדכי, מדריך הסיור שלנו,במושבה הגרמנית ישנו חדר אירוח שמתאים לזוג.
אם תשנו שם מובטחת לכם חוויה הכרות עם מרדכי.
הוא יעזור לכם לתכנן את המסלולי הטיול, ואף יציע את עצמו כמדריך.
מניסיון כבר יצאתי ל – 3 סיורים עם מרדכי.
כל פעם הוא גילה לי אתרים חדשים ומיוחדים מאוד (כן עוד פוסט מתבשל בתנור).
ליצירת קשר עם מרדכי – 0544342459

עוד על ירושלים תוכלו למצוא באתר הבית הרשמי של עיריית ירושלים – לחצו פה