סודות המושבה – זכרון יעקב – יום סיור לכל המשפחה ומשחק חפש את המטמון.
זכרון יעקב, היא מן עיר כזאת שככל שמטיילים בה יותר, מגלים עוד ועוד רבדים.
יש לה סימטאות שממש עושות חשק, פשוט ללכת לאיבוד, ולגלות את כל הקסמים.
זאת עיר שבכל הזדמנות שיש לי, להכיר אותה עוד קצת, אני מפנה זמן ונוסעת לשם.
הכייף הכי גדול הוא לגלות כל פעם שהיא רק הולכת ומשתבחת.
כל פעם אני מצליחה לגלות עוד משהו שלא הכרתי.

את הרומן שלי עם העיר, אני מניחה שכמו כל בני דורי.
התחלתי עם הספר המפורסם של דבורה עומר – "שרה גיבורת ניל"י".
שרה וכל החבורה הפכו בעיני לאגדה, במשך שנים חקרתי עליהם והתאהבתי עוד יותר.
כאמור במהלך השנים גילתי עוד ועוד רבדים על העיר.

 

סודות המושבה – זכרון יעקב

את הסיור האחרון בעיר, עשיתי עם צהלה ברוש – סודות המושבה, במסגרת סיורי בלוגרים ישראליים.
במהלך הסיור צהלה גרמה לכולנו, לראות, לחוות ולהתרגש את הסיפורים דרך המשחק סודות המושבה בזכרון יעקב.

צהלה, מורת דרך מוסמכת, תושבת, מאוהבת בעיר זכרון (איך אפשר שלא).
במסגרת עבודתה, כמורת דרך, היא חקרה ולמדה על העיר, כמעט כל מה שאפשר:
סיפורים היסטוריים, סיפורים אישיים, סמטאות צדדיות, פינות קסומות ועסקים קטנים של אנשים מיוחדים.
בעודינו הולכים ברחבי זכרון, לא היה אחד שלא נופף לה, או עצר אותה לומר שלום.
את כל אלה הפכה למשחק, מרתק, ברחבי העיר – "סודות המושבה",
שהוא מעין משחק מירוץ ותחרות בין הקבוצות, שמעביר בין נקודות שונות.
בכל אחד מהמקומות צריך לעשות משימה ולצבור ניקוד.
במהלך המשחק עוצרת, צהלה, מדי פעם, מתבלת את המשחק בסיפורים ואנקדוטות מסקרנות.

את צהלה פגשנו בחנייה "הסודית" (הברושים 11 – ואל תגלו לאף אחת),
ממש ליד שדרת עצי הסיגלון העצומים.

כשראיתי את עצי הסיגלון האלה, דמיינתי את מה שיקרה כאן בעוד כמה ימים, כשהגעתי לכאן עם ילדי.
גמד הבית, מיד הצליח לטפס עליהם, כשאנחנו מצלמות אותו מכל זווית אפשרית.

לשדרת הסיגלונים הזאת, ממש כדאי להגיע בשיא הפריחה שלה.
צהלה מספרת שהכל נצבע הסגול עדין, וזה פשוט יפיפה.

הליכה קצרה, בבריזה הנעימה, ואנחנו ממש בפתח מוזאון העלייה הראשונה וליד הגן הנוי הראשון בארץ.

סודות המושבה – מוזאון העלייה הראשונה – זכרון יעקב

וזה בדיוק הזמן לסיפור הראשון.
אליהו שייד – הפקיד והמפקח הראשי של הברון רוטשילד, שהיה חובב מושבע של נשים.
שייד היה עומד על מרפסת הבית המפוארת ונהנה מגן הנוי המדהים.
בעודו בוחר את הנשים אחת אחת (רווקות או נשאות).
שייד, ניצל היטב את מעמדו וכספו של הברון.
על מנת להשיג כל אישה אשר חפץ בה .
מתילדה הייתה אחת מהן (נו שויין, הרי ברור לכן שלא אספר פה את כל הסיפור….).
ללא ספק שאם מתילדה והאחרות היו חיות היום הן היו מתייגות בפייסבוק #גםאני.
למרות היותם עושי פלאים, בעזרה בהקמת המושבה, אותי לגמרי הפתיע לשמוע,
על השחיתות בקרב פקידי הברון ועל טובות ההנאה שהם השיגו בזכות הכספים שהיו בידם.
בגלל הניצול הציני והרע שהם עשו בכספים, בשנת 1900 מבטל הברון רוטשילד את שיטת הפקידות,
לאור הבעיות הרבות שנוצרו.

למוזאון העלייה הראשונה, כדאי להגיע מוכנים.
לקרוא על גורל יהודי אירופה, עלייה ראשונה, מה הביא אותם לעלות לארץ,
מי הם היו, מה היה החזון שלהם ממה ולאן הם הגיעו ואיזה ישובים הוקמו.
שכמגיעים למוזאון, יהיה לכם את היכולת להעביר את הידע לילדים,
ולהסתכל על כל המציגים עם עוד ידע ואינפורמציה.
הופתעתי לגלות, שלמרות הידע שכבר היה לי על התקופה,
הרבה דברים היו חדשים לי ואפילו סותרים את הידע שהיה לי משיעורי היסטוריה.

בילינו במוזאון כשעה וחצי.
עברנו על המייצגים השונים, ואפילו העלינו שאלות מאיפה הגיעו הסבא סבתא רבא רבא שלנו
(מינסק בשנת 1930 עליה 3).

בנוסף יש במוזאון, אפשרות להתלבש בבגדי העלייה ה- 2, ולהצטלם ב"חדר" תקופתי.

בצילום:

• אושרה פחימה – שמש מהבלוג:  בדרך אל האושר
• עופר קידר – מהבלוג: המצלמה מוסיפה חמישה קילו

מדגימים תלבושת תקופתית, אופיינית לעלייה הראשונה.

בחום יולי (והאמת שאצלינו גם בחורף מלקקים גלידות), איך אפשר בלי גלידה מושלמת?
(תקשיבו, אחרי מוזאון חובה לספק תמורה לילדים, לא?!)

לה גופרה – גלידה

גם המשחק של צהלה הוביל אותנו ללה גופרה. שם איתגר אותנו לירון, הזכיין,
בטעימות בעיוור. היינו צריכים לזהות 6 טעמים, והקבוצה שלנו זכתה בפינוק גלידה.

לה גופרה זאת רשת גלידריות, שמוחזקת על ידי זכיינים.
את הסיפור, החמוד, על הגלידה ועל הופל הבלגי, תוכלי לקרוא בדף האתר – "לה גופרה".

אנחנו משפחת טועמי גלידות, כשיש הודעה על פתיחה גלידריה חדשה אנחנו מיד נוסעים לטעום.
צפון, דרום מזרח ומערב, אנחנו נוסעים לטעום.
פה אחד הוחלט שזאת הגלידה הכי טעימה שטעמנו.
אם עד עכשיו נסענו עד הצפון הרחוק לגלידת הבית שלנו, מהיום לה גופרה, קיבלה את
הטייטל – גלידת הבית החדשה שלנו.

המשכנו את הסיור עם צהלה במדרחוב.
בדרך אנחנו פוגשים נער בר מצווה, בדרכו לעלות לתורה בבית הכנסת הגדול.
שיירה ארוכה של בני משפחה מלווים אותו בדרכו להיות בוגר ולקבל עליו את המצוות התורה
והרב הצעיר מוביל את כולם בשירה, תיפוף, ניגון וריקודים
(כן האמת שזה אפילו אותי, אתאיסטית מוחלטת זה לגמרי ריגש).

גירנגוס

ממש בסמוך ללה גופרה יש את מסעדת גינגוס, שהיא עוד תחנה במשחק "סודות המושבה" – של צהלה ברוש.
במסעדה התבקשנו לטעום סנגריה. משקה שמוכן מ- 7 תבלינים מיוחדים, ומבושל 7 שעות על אש קטנה.
מתוך רשימה של תבלינים, היינו צריכים לנחש איזה תבלינים מתחבאים במשקה (לא אני לא אגלה לכן אפילו אחד….).

גינגוס היא מסעדה שלקחה את כל הטוב מדרום אמריקה וטקסס.
במסעדה, מגישים מני תבשילי בשר, בירה, ועוד משקאות משובחים (מבטיחה לדגום ולבדוק בקרוב).

המשכנו במעלה הרחוב, גומחה קטנה שהניחוחות שלה הגיעו עד לקצה השביל (לא לא שוקולד),
נכנסנו לחנות קסומה מלאה בריחות הכי טובים שיש.

סודות המושבה
לבידו סדנת קרם טבעי

לבידו חברה למוצרי טיפוח טבעי ואקולגי, המשתמשת בשמניים אתריים לרקוח קרמים טבעיים לשלל צרכים:
קרם ידים, פנים, קרם גוף נגד סמני מתיחה, משחות נגד פריחת חיתולים,
משחות לשפתיים ועוד ועוד מוצרים מאוד איכותיים והכי חשוב אורגניים.

בחנות המותג יש מרכז הדרכה שבו מתקיימות מגוון גדול של סדנאות רוקחות טבעית, בתאום מראש.

שולחן מלא שמנים אתריים, איכותיים חיכה לנו.
קיבלנו הרצאה, ממנהלת השיווק של לבידו, חגית שאול, על איך מייצרים שמנים אתריים איכותיים,
איזה שמנים יש ולמה כל שמן תורם.
למדנו מה הבסיס הטוב ביותר לקרם טבעי ואיך לרקוח לעצמו את הקרם הטוב ביותר למה שאנחנו צריכות.
כמובן שניסינו בעצמינו כל מיני קרמים.

אני הכנתי קרם פנים, עם ריח עדין עדין שמכיל בתוכו כל טוב.

כשהגעתי הביתה וסיפרתי רשמים.
כולם ניסו את הקרם החדש שהכנתי.
אני לא הפסקתי לרחרח אותם מרוב הנאה,
כשהריח לא מפריע לי ולא עושה לי כאב ראש (אני מאוד רגישה לריחות).
כיוון שהערתי את הילדים מאוחר, ואת רוב השעות בילינו במוזאון,
הבטחתי להם לחזור לעשות שם סדנא ביחד במהרה.

עם הילדים המשכתי להסתובב עוד קצת במדרחוב, נכנסנו לכל החנויות,
בדקנו את כל מה שיש להן להציע ואפילו בזבזנו קצת כסף.
בסיור הבלוגרים, עשינו אתנחתא קצרה מהמדרחוב, חזרנו לאוטו ונסענו לכיוון מלון אלמא.

מלון אלמא

הכניסה לסיור עצמאי במלון אלמא, אפשרית בכל שעות היום.
אם תרצו להצטרף לסיור מודרך במלון, שיוצא כל בוקר בשעה 10 (יש לברר לפני),
ואינכם אורחי המלון, תצטרכו לשלם 35 ש"ח לאדם.

המלון ממוקם במעלה ההר, והנוף המשקיף ממנו גורם באופן מידי להתנתקות וכניסה למוד אחר.
הנוף הזה ממשיך לכבוש, לאורך לכל הסיור במלון.

בסיור המודרך, תשמעו על כל ההסטוריה של המלון, על האדריכלות המיוחדת.
יספרו לכן על ההשקעה העצומה בו לשיקומו ועל האומנות והתערוכות שנמצאות בשטחי המלון.
תקבלו תשובה למה קוראים למלון אלמא.
אם אתם עושים את הסיור לבד תוכלו לקרוא עוד על המלון – כאן, אין כאן את כל הפרטים שיש בסיור.

סיור באלמא עם הילדים

את היום הכייף השני בעיר הם כבר ייזמו, כיוון שלא הספקנו הכל בפעם הקודמת.

את היום התחלנו במלון אלמא.
למרות שהייתה לי הרגשה, שהם לא ירצו לעזוב את המלון, ולהמשיך לשוטט בו ולגלות את כל הפינות הנסתרות שבו,
הופתעתי מהקולות הרמים שנשמעו, כשהודעתי שנגמר לנו הזמן ואנחנו צריכים לנסוע למוזאון ניל"י – החלק השני של היום.

במלון, פגשנו את  הגברת לילי אלשטיין , בעלת המלון, שהייתה עסוקה בתליית תמונות חדשות,
באוסף התמונות הענק שבמלון.

מחוייכת ומרוצה שילדים מבקרים במוזאון מלון שלה, היא גילה לנו את אחד הסודות השמורים.
למעלה על גג המלון מתחבא "הקיוב", יצירת מבוך נפלאה.
אתן מוזמנות לפנות לקב"ט המלון, שיפתח לכן את הגג ו"הקיוב" ולהנות מיצירה אקטבית במיוחד לילדים.

מסעדת המייסדים 16

את היום סיימנו במסעדת המייסדים 16, שמאז הסיור כבר הייתי בה 4 פעמים.
אלון הבעלים של המסעדה, פתח לנו שולחן טעימות, שמיד אמרתי שזאת תהייה מסעדת הבית שלנו.
אוכלים אצל אלון וקינוח גלידה בלה גופרה.
כל פעם שיש לנו אורחים חשובים, אנחנו נוסעים לגלות עוד פינה בזכרון,
ככה זה בעיר הזאת, תמיד יש מה לגלות, ובאים רעבים למסעדה של אלון.

מה במסעדה: מחירים נוחים למנות נהדרות ומאוד גדולות.
מומלץ לקחת מספר מנות, ולחלוק בין יושבי השולחן.
עם הילדים טעמנו, את מיקס הנקניקיות שהיה מעולה (42 ש"ח)
הצימחונית, לקחה אינדיה צימחונית, פטריות ובצל, שהיה מצויין גדול ומשביע (42 ש"ח)
הטורף לקח סטייק אנטריקוט, מנה מהטובות שטעמנו (139 ש"ח)
החששן (גמד הבית שבדר"כ לוקח אוויר) לקח מנת המבורגר עם ציפס כמובן,
ולמרות שהמנה הייתה ענקית הוא סיים וליקק את האצבעות
כשהוא מודיע שזה ההמבורגר הכי טעים שאכל (59 ש"ח).

על עוד טיולים בקטנה, באזור זכרון תוכלו לקרוא בפוסטים קודמים שכתבתי:

• מוזאון החאן בחדרה.
• חדרה מסלול האקליפטוס.
  חוות חפצי-בה – חדרה.
• פארק נחל התנינים.

סודות המושבה – בלוגרים מסיירים

נתלי תמיר – מתחת לאף – מסע חושי עם צהלה ברוש בזכורן יעקב.

עופר קידר – המצלמה מוסיפה חמישה קילו – זכרון יעקב שלה – טיול לזכרון עם צהלה ברוש.

ויקי גורשטיין – טעמים מקצה העולם – שלושה משקאות מרעננים לקיץ החם.

שולי השלי – שירה והשראה – הדברים היפים מתגלים.

ציפי לוין – מה יש לך גברת לוין – זכרון יעקב בעיניים חדשות.

ממליצה בחום לעבור על כל הפוסטים הנהדרים, שכל אחד זה יתן לכן נקודת מבט חדשה על העיר המיוחדת מאוד הזאת.
עיר שיש בה שפע של אטרקציות ליום, ובעיני אפילו יותר, עם המשפחה המתבגרים וחברים.