השואה שלי

שתי תמונות של סבא.
שתיים ודי.
ילדה קטנה, אולי בת 4, דומה מאוד לי באותו גיל.
מאחור כתוב –  מיידלה שלי  – באידיש ומספר.

השואה שלי  – תמונות

צילום – השואה שלי

סבא, ילדה (בת 6 אולי) ואישה.
אימא שלה, אשתו של סבא.
שלושתם מחייכים
מטיילים
לבושים במיטב בגדיהם (סבא היה חייט)
אין שם, וכבר אין את מי לשאול.
לא של הילדה.
לא של האישה.

מצאנו אותה כשסבא נפטר,
מתחת לכל הבגדים בארון.
לסבא היו 9 אחים.
הוא לא סיפר ולא דיבר.
השואה מעולם לא דוברה או סופרה. סוד.
סוד שמור בזיכרון שלעולם אבד היא הייתה במחוות הקטנות.
בשער הצהוב שלי, שסבתא הייתה מלטפת ולוחשת בשקט שאף אחד לא ישמע, חושבת שאני הקטנה לא מבינה – "בלונדיני זה טוב".
כששערי הכהה היא הייתה מלטפת ואומרת: "כמה את חכמה".

במחוות הקטנות.
בנייר עיתון, שהפך לנייר טואלט גזור ריבועים ריבועים.
נייר הטואלט היה יוצא רק כשהנכדים מגיעים.

במחוות הקטנות.
האוכל שנעשה מכלום וכלום לא נזרק.
מגרעיני המלון או האבטיח שנאספו אחד אחד, יובשו והומלחו באהבה , ועד קליפת האבטיח שהוחמצה בצנצנת.
המנות הקטנטנות שלהם, הצלחת הענקית שלי,
תאכלי תאכלי, מותק,
הייתה סבתא יושבת איתי,
עד שהצלחת הייתה ריקה.
הפסטה שטוגנה במחבת עם פרורי לחם מפוררים, מהלחם שהתייבש (עד היום אני מנסה לעשות ולא מצליחה), רק שלא לזרוק.
והקליפות, הקליפות שהפכו למעדן (קליפות קישואים ברוטב עגבניות).

במחוות הקטנות.
להסתכל עלי ולראות את הדמעה בקצה של העין, לזכר אותם אהובים שהיו, שכבר מזמן אינם.
סוד, סוד שמור בזיכרון שלעולם אבד.

יש לכם
שני ילדים
שלושה נכדים
ושישה נינים
השואה שלי
יום השואה 2023 

ביום העצמאות 2019 גילתי שקוראים לילדה היתושקה.
תמונה שתחבאה בספר על תולדות קאליש, העיר של סבתא שלי.
על תמונה בכתב ידו של סבא שלי כתוב "היתושקה קובלסקי".
אני יוצאת למסע לנסות להשיג פרטים מזהים על אותה ילדה, ואולי אפילו אצליח להשיג ולהגיע לשמה של אימה שלה ואולי פרטים נוספים על משפחתו של סבי.
מאחלת לנו לגלות את כל הסודות שהם הסתירו.
להצמיח את עץ השורשים עם כל אותם שמות נעלמים.

גננדל לבית אופטוסבקי, בת הירש לייב ולאה, אמא של סבתא אנג'ה/ חנה שלי
ברוך לבית ישצמבסקי, בן למאיר וגולדה, אבא של סבתא אנג'ה/חנה שלי
הורים של טובה, אנג'ה/חנה, סלקה, לאה, פישל, משה (התאומים) ואסתר מלכה.
אנג'ה, לאה ומשה., נצלו הקימו משפחות בישראל.
סלקה התחתנה עם זיסקינד קליגר, ונולדו להם שתי בנות. כשהיא בת 24 סלקה התאבדה.
שאר משפחה נרצחה בשואה, מקום קבורתם לא ידוע.
המשפחה שלי:
חנה התחתנה עם ישראל (מוניק) להם נולדו 2 ילדים, חיים (אבא שלי) ונילי.
חיים התחתן עם נילי להם נולדו 3 ילדים – גלית (אני הבכורה), שני ואליאור.
גלית + גלעד ולנו 3 ילדים – מיה, סיון וארז.
שני + חיים להם 3 ילדים – בר, נוהר ושיר.

טובה והירש פרדוינסקי.
טובה לבית ישצמבסקי, אחות בכורה של סבתא אנג'ה שלי, בת גננדל וברוך.
לטובה והירש היו שתי בנות, בלומה (6) ויטה (2).
כולם נרצחו בשואה מקום קבורתם לא ידוע

My Holocaust

Two photos of Grandfather
Nothing more.
A little girl, maybe four years old, who looks just like me that age.
"My meydele" and a number are written on the back.

My Holocaust – photo

Grandfather.
a girl (maybe 4 years old).
woman. Her mom. My Grandfather's wife.
All three are smiling.
Walking around.
Dressed in their finest clothes (My Grandfather was a tailor).
There's no name.
and no one to ask.
Neither for the girl's name, nor for the woman's.

We found it when Grandfather passed away.
Underneath all the clothes at the closet.
Grandfather had 9 siblings.
No one survived.

He's never spoken or talked.
The Holocaust has never been spoken about.
A secret, kept in a memory that has been lost forever.

It's was been in small gestures.
My yellow hair, that Grandmother would stroke and whisper quietly,
so no one would hear, thinking I don't understand:
"blonde is good".
and when my hair turned darker, she would stroke it and say:
"how smart you are".

Small gestures.
in newsprint paper, turned into toilet paper cut to squares.
Toilet paper was only for the times when the grandchildren would arrive.

Small gestures.
The food that was made from nothing.
And nothing would been thrown away.
Watermelon and melon seeds that have been picked one by one, dried and salted with love.
and the watermelon peals that have been pickled in a jar.

Their tiny food portions.
My huge plate.
"Eat up, eat up, darling" – Grandmother used to sit with me Until my plate was empty.
The pasta, fried in a pan with crumbled bread crumbs, from the dried bread
(I've been trying to make it for myself and my children ever since, and I could never get to the tast).
so that nothing would be thrown away.
And the peals!
The peals that turned into a delicacy (zucchini peals in tomato sauce).

It was in the small gestures.
To look at me and see the tear in edge of their eye's, in memory of those who are long gone.
A secret.
A secret kept in a memory that has been lost forever.

You have
Two children
Three grandchildren
And six great-grandchildren

Holocaust Memorial Day 2023 – My Holocaust

On Independence Day 2019 I found out the girl's name was HITUSHA
A photo hidden in a book about the history of Kalish, my Grandmother's city.

A photo says "HITUSH KOVALSKI" my Grandfather's handwriting – and I embark on a journey to try and find out more about that girl.
Maybe I'll be able to get her mother's name and find out more about Grandfather's family.

I wish us to find all the secrets they've hidden so well, and grow back the roots of yours family tree with all the missing names.

IN 2020, more Jews around the world, are reporting a significant leap in racist propaganda.
Difference between HUMAN BEINGS is required and even necessary for the existence of a corrected society.
But once this is variance carries a value comparison, it becomes a racism and discrimination.
Behaviors that we as a society MUST NOT BE ACCEPT.