אחרי שעות רבות של נסיעה בהרים הגבוהים, השלג כבר כמעט נמס ומסביב הכל כבר היה כמעט ירוק.
מד הדלק הראה רק פס אחד אחרון בג'יפ שלנו.

מוכרת הדלק בהרים

מרחוק ראינו אותה.
נקודה שחורה שפופה הולכת בצעדים איטיים ולצידה החמור שלה, בחום ולבן, סוחב על גבו את מיכלי הדלק הענקיים.

צפרנו ואותתנו, לה, עם הפנסים לסמן שאנחנו רוצים וצריכים את שרותיה.
היא הסתובבה מבינה שאליה מתכוונים, מחפשת את קולות הצופר.

"יאסס" – היא ברכה אותנו והורידה לאט לאט את המיכל הכבד מגבו של החמור, תוך כדי שהיא מפנקת אותו בחתיכת גזר כתום.

פניה היו חרושי קמטים, כל שביל שהיא הלכה היה טבוע היטב בפנים שלה, עינייה סיפרו סיפור חיים שלם.
אלמנה, בהרים הגבוהים, מרוויחה את לחמה בחלוקת דלק.

פייה היה מכווץ מהמאמץ, אך היא סרבה להצעות שלנו לעזור, כאילו להראות גם לנו וגם לעצמה שעדין יש לה כוחות לעולם הזה.

"קאלו טקסידי" – נסיעה נעימה, היא ברכה אותנו, שהפקדנו בידה את הכסף פלוס טיפ נדיב.
חיוך קטנטן עלה על פניה והיא נתנה לחמור עוד חתיכת גזר כתום, סימנה לו שממשיכים במעלה ההר הירוק, מותירה אותנו עם הנוף המטורף, בשום מקום בעולם.

——————————————————————————————————————————————————

קצת על עצמי ועל סדנת הכתיבה

במסגרת סדנת כתיבה של צפי הדר ריכטר – העזתי בפעם הראשונה בחיי להחזיק עט, למטרת כתיבה יוצרת, יענו לא אחת כזאת, שיש לי תבנית ברורה, כגון: טיול, סיור, המלצה, אלה כתיבה שאני ממציאה לבד.
הסדנא הסתיימה ואני נשארתי עם הפאשן לכתוב. גליתי שבעזרת ה"חוקים הבסיסים" והטיפים שנתנה צפי בסדנא, הכתיבה יוצאת ממני בהמון הנאה ובקלות.
אני מזכירה, אני לא עורכת את הכתוב, אני לא מתקנת את שיגאות הכתיב שלי (אני אפילו לא מחפשת אותן), אני שלמה עם לקות הלמידה למידה שלי, ונהנת לכתוב למרות הלקות הזאת. כולי תיקווה שאתן מקבלות את זה בהבנה רבה.
ישמח אותי, מאוד, לקבל מכן תגובות/ ביקורות/ הערות/ הארות על הסיפורים שלי.